top of page
חיפוש

11 לאוקטובר 2023

  • talmaisel
  • 11 באוק׳ 2023
  • זמן קריאה 3 דקות

עודכן: 13 באוק׳ 2023

כמו כולנו, גם אני מנסה איכשהו להבין ולשרוד עוד את הימים נוראיים האלה.

מתוך האסון של הסופ"ש האחרון, ושעות של שיחות וטיפולים בימים האחרונים, אני רוצה לנסות, בחלקת עולמי הקטנה כפסיכולוגית, לחלוק כמה תובנות וכלים כדי להתמודד טוב יותר. אני בוחרת להתחיל דווקא ממפלס החשיפה.

אני חושבת שזאת פעם ראשונה שמתקיים אסון בקנה מידה כזה של פשעים כנגד האנושות, בנפח העצום ובאכזריות הזו- וכל זה מתקיים בעידן הטלפונים הניידים. כמובן שמשברים ומלחמות קרו בעבר (לעם היהודי) ואף קורים ברגע זה ממש במדינות נוספות. ‏ועדיין, לא נחשפנו אף פעם לשידור ב live sream של טבח המוני ופגיעות בלתי נתפסות. זה עוד לא היה לנו בעבר. אנחנו רגילים לקרוא תדפיסים של מלחמות מלפני 50 שנה. מכירים שמסמכים סודיים שנחשפים בדיעבד. רגילים לצערינו לחדשות שמשדרות בלופ, עם קריינים שממלאים זמן מסך בעת פיגועים ומבצעים. אבל אנחנו לא נחשפנו בזמן אמת ‏לכזו כמות של סבל וכאב אנושי, ע"י קורבנות או ע"י מפגעים. אנחנו כן יודעים ממחקרים את המחירים הנפשיים הכבדים של הדור שלנו שחווה את מהפכת הטלפונים החכמים. המחירים הם; עליה בשיעורי חרדה, בדידות, דיכאון, בעיות תקשורת בינאישית ועוד. הידיעה הזו מחייבת אותנו להבין איך להתנהל למול זה. ‏לצד השוק, ההלם והכאב המוחלט שחווינו כולנו ביום שבת של ה-7 באוקטובר מגיעים הימים שאחרי. והימים האלה הם לא קלים יותר לצפייה או לעיכול. זאת משום שעכשיו מתחילים להצטבר הסיפורים, הלוויות, המספרים. התיעוד של גודל הזוועות. אני ממליצה מאוד למנן את הצריכה של התכנים הן מבחינת איכות ואין מבחינת כמות. רשתות כמו טלגרם וטיקטוק ודומיהן, הן כמו פורנו של אלימות וכאב בימים האלו. הנפש שלנו לא בנויה להכיל כזאת כמות של טראומה. והסרטונים לא באמת באים עם אזהרת ציפייה. גם מבלי להיות מחוברות כל הזמן, לכל הרשתות וכל ערוצי החדשות וכל הקבוצות, אנחנו עדיין מאוד מחוברות ומעודכנות. צריך להפנים שזה בפועל מחליש ומרעיל את הנפש שלנו. ואנחנו גם ככה כל כך כואבים ואבלים. אז ברוח דבריו התומכים והמחבקים של ביידן נשיא ארה"ב, אם אתם חושבים שצריך או ניתן לצרוך ולהחשף בצורה בלתי מוגבלת ובלתי מפולטרת פשוט - Don't. מה כן? •להתעדכן דרך סיכום חדשות. לא חייבים לצפות במהדורה, אפשר אפילו לקרוא בסיכום בכותרות של ראשי הפרקים של העדכונים לאורך היום. •להגביל את זמן הצפיה/ קריאה, ולטעמי האישי לקרוא כרגע עדיף על לראות ולשמוע. חוש אחד פחות שיעבוד אצלינו שעות נוספות להמחשת הטראומה. •להקיף את עצמינו בטוב. בכל הטוב שיש סביבינו והוא קיים. באנשים שנרתמים לעזור בכל דרך. ההתגייסות חסרת התקדים של הציבור בארץ. בסרטונים או בסיפורים של גבורה, אצילות ואפילו הומור קל (למשל רחל מאופקים המלכה). •להתנחם ולהתעודד מאנשים שכן דורשים בשלומינו. שמבינים את הקושי להיות מהגרים שהבית שלנו בוער. שעומדים לצידינו. •להיות בחברת אנשים אהובים שמבינים אותנו. שמדברים את השפה של הנפש שלנו. שנותנים לנו להיות בדיוק כפי שאנחנו כרגע- כל הישראלים ברחבי העולם- חרדים, כואבים, מותשים. תהיו בחברת חברים, בני זוג, ילדים, חיות מחמד משמחות. •להתנדב. This is a big one. הנתינה, גדולה כקטנה, וההתגייסת למען האחר מפתחת חוסן בנו. ותחושת משמעות וחיבור אנשי. ‏זה יכול להיות במילה טובה, בהודעה לאהובים בארץ ופה בחו״ל. זה יכול להיות דרך תרומה של זמן או כסף, או קשרים. כל הפצת מידע או עזרה בהסברה או חיבור בין אנשים.

ולסיום-ספורט, יוגה, טבע, כל תנועה שהיא. המוח שלנו מוצף אז כדאי להעסיק את הגוף מבלי להעמיס. יש לי עוד המון לומר על הקושי הספציפי שלנו כישראלים החיים בחו"ל. ובינתיים אני רק יכולה לעודד אותנו למצוא את הביחד שלנו בתוך הכאוס השחור הזה ולהאחז בנקודות האור. שנדע ימים יותר שקטים אמן .

ree


 
 
 

Comentários


bottom of page